נטלי בביוף בע"מ ואח' נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בעקבות תאונה אשר אירעה ביום 31.5.10 בראש-העין בין רכב התובעות, נהוג על ידי מר עופר בביוף, לבין רכב הנתבעת אשר בו נהג מר אריה דוידי.

אין מחלוקת כי רכב התובעות נסע במעלה רחוב מנור. אין גם מחלוקת כי רכב הנתבעת הגיע מרחוב איילון, כאשר בכיוון נסיעתו שילוט המחייבו לתת זכות קדימה לכלי הרכב הנוסעים ברחוב מנור, ופנה שמאלה, אל מורד רחוב מנור. הצדדים אף אינם חלוקים בשאלת מוקדי הנזק ומיקום הפגיעות, כאשר אלו מצביעים על כך שברגע התאונה, הספיק רכב הנתבעת לחלוף, כמעט במלואו, על פני רכב התובעות אל עבר הנתיב הנגדי. אוסיף ואומר כי מעדויות הצדדים ומבחינת מקום האירוע עולה כי לנהגי שני כלי הרכב היה שדה ראיה מספק, אשר אמור היה לאפשר להם לראות זה את זה.

המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלת הגורם האחראי לתאונה. בעוד התובעות טוענות כי רכב הנתבעת התפרץ אל הכביש, במפתיע, מבלי לתת את הזכות לרכב התובעות אשר נסע בכביש, טוענת הנתבעת כי רכבה כמעט והשלים את פנייתו כאשר לפתע, הגיע רכב התובעות אשר לא נקט בזהירות הנדרשת ופגע ברכב הנתבעת.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בשתי התביעות על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים השונים אשר הוגשו לעיוני ושמעתי את סיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אך תוך ייחוס אשם תורם לנהג רכב התובעות.

עיקר האחריות לתאונה רובצת על שכמו של נהג הנתבעת אשר פנה מכביש צדדי אל הדרך בה נסע נהג התובעות, כאשר טרם פנייתו, בכיוון נסיעתו, מוצב שלט המחייבו ליתן זכות קדימה. משכך, היה על נהג רכב הנתבעת לוודא היטב, טרם השתלבותו לרחוב מנור, כי אכן הדרך פנויה.

טענתו כי לא הבחין ברכב התובעות מגיע במעלה רחוב מנור, מצביעה על אחריותו, שהרי רכב זה פנה עשרות מטרים קודם לכן מרחוב צדדי אל רחוב מנור ונסע ברחוב מנור, על פי הערכת הנהגים, בין 30 ל- 50 מטרים בלבד, עד למקום התאונה. נסיבות אלה מחזקות את טענת נהג התובעות כי נסע במהירות נמוכה, טענה אשר אף אינה מוכחשת על ידי נהג הנתבעת. במצב דברים זה, קשה לקבל את הטענה כי נהג הנתבעת לא הבחין ברכב התובעות מגיע ברחוב מנור ואם אכן לא הבחין בו, ברור כי עניין זה רובץ לפתחו.

אשם תורם בשיעור של 20% יש לייחס לנהג רכב התובעות אשר הודה כי הבחין ברכב הנתבעת עומד בצומת עם רחוב איילון, אך לא האט ולא נקט את הזהירות הנדרשת בהתקרבו לצומת, שכן, סמך, כך לגרסתו, על כך שיקבל את זכות הקדימה המגיעה לו מאת נהג הנתבעת. על אחריותו גם מעידה העובדה כי רכב הנתבעת כמעט והשלים את פנייתו ברגע הפגיעה שהרי זו, היתה בחלקו האחורי השמאלי של רכב הנתבעת. במצב דברים שכזה, צריך היה רכב התובעות, אף אם זכות הקדימה שלו, לשים לב לדרך ולאפשר לרכב הנתבעת לסיים הפנייה.

הצדדים לא העלו כל טענות שהן ביחס לסכומי התביעות.

התביעה העיקרית עומדת על הסך של 27,520 ₪ (בלא הסכום הנתבע בגין אי-שימוש ברכב בתקופת התיקון – סכום אשר לא הובאה כל ראיה ביחס אליו).

התביעה שכנגד היא על סך של 20,888 ₪.

בשים לב לחלוקת האחריות כאמור לעיל, זכאיות התובעות לקבל 80% מתביעתן בעוד שעליהן לשאת ב- 20% מן התביעה שכנגד.

בשים לב לאמור, ועל דרך הפשרה, אחייב את הנתבעת לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, סך של 20,000 ₪, כאשר סכום זה כולל גם את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

הסכום ישולם תוך 30 יום, ולאחר מכן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשיב לכל צד את מחצית האגרה אשר שולמה על ידו, בהתאם לתקנות, ובשים לב לאופן בו נסתיים התיק.

כל צד יישא בהוצאות העד מטעמו בסך של 300 ₪.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"א, 20 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.